אף אחד לא חולם שיפטרו אותו, ופיטורים כמעט תמיד מרגישים כמו דלת שנסגרת באכזבה ובבושה. אבל מה אם לפעמים החיים עושים בשבילנו החלטה שלא היה לנו אומץ לעשות לבד? פרק על הרגע שבו מבינים שהעבודה שלנו היא המקום שבו אנחנו עובדים, היא לא הערך או הזהות שלנו, ואיך ה"סוף" הכפוי הזה הוא לפעמים הדרך היחידה לראות את הדלת הבאה שנפתחת מלפנים משהו לדרך: לפעמים אנחנו לא נאחזים במקום כי אנחנו אוהבים אותו. אנחנו נאחזים בו כי התרגלנו אליו.
אף אחד לא חולם שיפטרו אותו, ופיטורים כמעט תמיד מרגישים כמו דלת שנסגרת באכזבה ובבושה. אבל מה אם לפעמים החיים עושים בשבילנו החלטה שלא היה לנו אומץ לעשות לבד? פרק על הרגע שבו מבינים שהעבודה שלנו היא המקום שבו אנחנו עובדים, היא לא הערך או הזהות שלנו, ואיך ה"סוף" הכפוי הזה הוא לפעמים הדרך היחידה לראות את הדלת הבאה שנפתחת מלפנים משהו לדרך: לפעמים אנחנו לא נאחזים במקום כי אנחנו אוהבים אותו. אנחנו נאחזים בו כי התרגלנו אליו.